Vayedaber

Simple Havroutah

Zva'him

Daf 99b

וּמַגְרֵיפָה בְּתוֹכוֹ וְאָמַר לִבִּי עַל הַסַּל וְאֵין לִבִּי עַל הַמַּגְרֵיפָה הַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה

Traduction

and a shovel was in the basket, and he said: I am minding the basket, that it not become impure, but I am not minding the shovel, then the basket is pure, and the shovel is impure.

Rachi non traduit

מגריפה. כלי ברזל הוא וראשו רחב ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו:

לבי על הסל. לשומרו מדבר המטמא אב הטומאה שמטמא כלי וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן ולא מדבר הפוסלה לחולין ולתרומה ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים:

וּתְטַמֵּא מַגְרֵיפָה לְסַל אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי וּתְטַמֵּא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אָמַר רָבָא בְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ וְלֹא שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ

Traduction

The Gemara challenges the ruling of the baraita: But wouldn’t the shovel render the basket impure? The Gemara answers: There is a principle that a vessel does not render another vessel ritually impure. The Gemara challenges: But wouldn’t the shovel render that which is in the basket, e.g., figs, impure? Rava said: The case is where he says: I safeguarded it, the shovel, from anything that would allow it to render another item impure, but I did not safeguard it from anything that would render it itself unfit, i.e., impure.

אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא וּמְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל אֲמַר לְהוּ לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי הָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה אָסוּר לֶאֱכוֹל וּמוּתָּר לִיגַּע

Traduction

The Gemara returns to discuss the contradiction between the mishna, which permits an acute mourner to touch sacrificial meat, and the mishna in tractate Ḥagiga, which requires him to immerse. The Gemara relates: The matter circulated and came before Rabbi Abba bar Memel. He said to the Sages before him: Have they not heard that which Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: One who partakes of teruma that has third-degree impurity, i.e., teruma disqualified through contact with an item with second-degree impurity, is prohibited from partaking of teruma, but permitted to touch teruma.

Rachi non traduit

איגלגל מילתא. הא דרמינהו לעיל מתני' דאונן דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי:

של תרומה. עצמה וכ''ש שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה:

מותר ליגע. בתרומה דאינו נעשה גופו אלא שלישי כמו המאכל שאכל ואסור לאכול תרומה אבל מותר ליגע אלמא מעלות עבוד רבנן באכילה דליתנהו בנגיעה וגבי אונן נמי הא דתנן אונן צריך טבילה באכילה תנן אבל נוגע אין צריך לטבול:

אַלְמָא בַּאֲכִילָה עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה בִּנְגִיעָה לָא עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה

Traduction

Rabbi Abba bar Memel continued: Apparently, in a case of partaking, the Sages imposed a higher standard, whereas in a case of touching, the Sages did not impose a higher standard. Similarly, in a case of an acute mourner, the Sages require him to immerse before he may partake of sacrificial meat, as taught in tractate Ḥagiga, but they do not impose this standard for touching the meat, as taught in the mishna here.

Tossefoth non traduit

ה''ג ה''נ באכילה עבוד רבנן מעלה. פירש בקונטרס והא דתנן אונן צריך טבילה אאכילה תנן אבל נוגע א''צ לטבול והשתא לא קאי שינוייא דרבי יוחנן ונראה דאפשר לקיימו דלעולם מתני' בשטבל וההיא דחגיגה בדלא טבל אבל הא דאמר אונן שטבל דאנינותו חוזרת עליו היינו באכילה ופ''ה עיקר:

וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל כּוּ' מִיפְלָג הוּא דְּלָא פְּלִיג וְכִי מְזַמְּנִי לֵיהּ אָכֵיל

Traduction

§ The mishna teaches with regard to an acute mourner: And he does not receive a share of sacrificial meat in order to partake of it in the evening. The Gemara comments: The mishna indicates only that he may not receive a share of the meat, but when other priests invite him to join in their portions, he may partake of them in the evening.

Rachi non traduit

כי מזמני ליה. אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים אוכל:

וּרְמִינְהִי אוֹנֵן (וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים) טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים

Traduction

And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Pesaḥim 91b): An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may not partake of other sacrificial meat.

Rachi non traduit

ורמינהו אונן טובל ואוכל פסחו. משנה היא בפסחים (דף צא:) ולא גרסינן בה מחוסר כיפורים דאינו צריך להמתין לערב אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים:

טובל. כדתנן אונן צריך טבילה לקדש:

ואוכל פסחו לערב. אבל לא בקדשים מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן ואנינות דאורייתא חד יומא הוא כדכתיב ואחריתה כיום מר (עמוס ח':י') וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים כדאמרינן:

אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּפֶסַח כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה

Traduction

Rav Yirmeya of Difti said: This is not difficult. Here, the ruling of the mishna is stated with regard to the first night of Passover, whereas there, in tractate Pesaḥim, the ruling of the mishna is stated with regard to the rest of the days of the year.

Rachi non traduit

כאן בפסח. מתני' דקתני אינו חולק ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים אוכל בלילי פסחים קאי דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים שרו ליה נמי שאר קדשים:

והא דקתני אבל לא בקדשים אשאר ימות השנה קאי. והאי אבל לא בקדשים לאו אלילי פסחים קמהדר ואע''ג דעליה קאי אלא אבל לא בקדשים של כל השנה וה''ק טובל ואוכל פסחו בערב וה''ה לכל הקדשים באותו לילה אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה:

בְּפֶסַח אַיְּידֵי דְּאָכֵיל פֶּסַח אָכֵיל נָמֵי קָדָשִׁים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּלָא חֲזֵי לָא חֲזֵי וּמַאי אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

Traduction

What is the reason for the distinction between the two? On the first night of Passover, since he partakes of the Paschal offering, he may also partake of other sacrificial meat. But on the rest of the days of the year, when he is unfit to partake of sacrificial meat, he is unfit. And what does the mishna in Pesaḥim mean when it states: But he may not partake of other sacrificial meat? It means: But he may not partake of sacrificial meat of all of the rest of the year, other than the first night of Passover.

רַב אַסִּי אָמַר לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם קְבוּרָה לָא תָּפֵיס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן

Traduction

Rav Asi said there is a different resolution to the contradiction between the mishnayot: This is not difficult. Here, in the ruling of the mishna in tractate Pesaḥim, which prohibits an acute mourner from partaking of sacrificial meat, it is referring to a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan, and he buried him on the fourteenth itself, in which case he is still considered an acute mourner by rabbinic law that evening. There, in the ruling of the mishna in this chapter, it is referring to a case where his relative died on the thirteenth of Nisan, and he buried him on the fourteenth of Nisan. The reason the mourner may partake is that since the day of burial is not the day of death, it does not take hold of its following night by rabbinic law.

Rachi non traduit

רב אסי אמר. אידי ואידי בלילי פסחים ולא קשיא ההיא דפסחים שמת בי''ד וקברו בי''ד הלכך בפסח אוכל אבל לא בקדשים דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן:

ומתני' כשמת בי''ג וקברו בי''ד. דיום קבורה גופיה דרבנן ולילו לא תפיס אפילו מדרבנן:

מַאן תַּנָּא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹנֵן אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים תֵּדַע שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים

Traduction

The Gemara clarifies: Who is the tanna who taught that acute mourning the following night is by rabbinic law, as opposed to by Torah law? This is the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Acute mourning at night is by Torah law; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: His status as an acute mourner at night is not by Torah law, but by rabbinic law. Know that this so, as the Sages said: An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may still not partake of other sacrificial meat. If acute mourning at night were by Torah law, he would not be permitted to partake of the Paschal offering.

Rachi non traduit

מאן תנא. דתנא להך דפסחים דאית ליה אנינות ליל יום מיתה דרבנן:

מדברי תורה. לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו:

תדע שהרי אונן כו'. ואי דאורייתא פסח נמי לא ליכול:

Tossefoth non traduit

אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים. משנה היא בפסחים בפרק האשה (דף צא:) ול''ג מחוסר כיפורים דאונן דוקא הוא דלא אכיל בקדשים לערב משום אנינות לילה אבל מחוסר כיפורים כיון שהביא כפרתו וטבל למה לא יאכל:

וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹנֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו מַאי לָאו וַאֲפִילּוּ בְּפֶסַח לָא לְבַר מִפֶּסַח

Traduction

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold that acute mourning at night is by rabbinic law and that consequently an acute mourner partakes of his Paschal offering in the evening? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: An acute mourner does not send his offerings to the Temple to be sacrificed? What, is it not referring even to a Paschal offering? The Gemara rejects this: No, the baraita is referring to all offerings other than a Paschal offering.

וְהָתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁלָמִים כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַתּוֹדָה שֶׁכֵּן נֶאֱכֶלֶת בְּשִׂמְחָה כִּשְׁלָמִים

Traduction

The Gemara counters: But isn’t it taught in a baraita: With regard to the verse: ''And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim]'' (Leviticus 3:1), Rabbi Shimon says: The offering is called shelamim to teach that when a person is whole [shalem], i.e., in a state of contentment, he brings his offering, but he does not bring it when he is an acute mourner. From where is it derived to include that an acute mourner does not bring even a thanks offering? I include the thanks offering because it is consumed in a state of joy, like a peace offering.

Rachi non traduit

נאכלת בשמחה. יוצא בה ידי חובת שמחה דכתיב בה שמחה וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת (דברים כו) ותודה שלמים איקראי:

מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָעוֹלָה שֶׁכֵּן בָּאָה בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה כִּשְׁלָמִים מִנַּיִן לְרַבּוֹת [בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח מְרַבֶּה אֲנִי] בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח שֶׁכֵּן אֵינָן בָּאִין עַל חֵטְא מִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם תַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח

Traduction

From where is it derived that the verse also serves to include a burnt offering? I include the burnt offering because it comes as a vow offering and as a gift offering, like a peace offering. From where is it derived that the verse also serves to include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are not brought voluntarily? I include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, because they too, like a peace offering, do not come to atone for a sin. From where is it derived to include a sin offering and a guilt offering, which atone for sins? The verse states: ''And if his offering be a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,'' which teaches that an acute mourner may not sacrifice any slaughtered offering [zevaḥ].

Rachi non traduit

שאינן באין על חטא. הלכך כשלמים דמי:

ת''ל זבח. אם זבח שלמים קרבנו:

מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת וְהַיַּיִן וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ כָּל קָרְבְּנוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן

Traduction

From where is it derived to include even the bird offerings, and the meal offerings, and the wine, and the wood, and the frankincense brought for the Temple service? The verse states: ''And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim korbano],'' teaching that for all offerings [korbanot] that a person brings, he brings them when he is whole [shalem], but he does not bring them when he is an acute mourner.

Rachi non traduit

והעצים. המתנדב עצים מביא קרבן עמהן:

קָתָנֵי מִיהָא פֶּסַח

Traduction

The Gemara explains: In any event, Rabbi Shimon teaches that it is prohibited for an acute mourner to bring a Paschal offering, even though he will cease to be an acute mourner that night; this contradicts the first baraita.

Rachi non traduit

קתני מיהת פסח. דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא פסח קשיא אדלעיל דתנא טובל ואוכל פסחו:

אָמַר רַב חִסְדָּא פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵיהּ

Traduction

Rav Ḥisda said: The latter baraita mentions a Paschal offering for no purpose. In other words, the halakha that an acute mourner does not bring an offering does not actually apply to a Paschal offering, and the baraita mentions it only out of habit, since a firstborn-animal offering, the animal tithe offering, and a Paschal offering are frequently mentioned together.

Tossefoth non traduit

אמר רב חסדא פסח כדי נסביה. במסקנא משני כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו דההיא לא יביא פסחו כשמת קודם ששחטו וזרקו עליו וההיא דטובל ואוכל לערב כשמת לאחר ששחטו וזרקו עליו אבל הנך אמוראי לא בעו לשנויי הכי משום דקסברי אכילה לא מעכבא וכיון דלא מעכבא אמאי דחיא אכילתה אנינות לילה דרבנן טפי משאר קדשים אבל היכא דמת קודם ששחטו אף על גב דאכילה לא מעכבת אי לא שרית לאוכלו לא מייתי ויש לתמוה דמשמע דשרי ר''ש לשחוט ולזרוק אחר שמת לו מת משום דאנינות לילה דרבנן והלא אנינות יום דאורייתא ודל אכילה מהכא מ''מ הקרבה ביום אסור בחטאת עולה ואשם דאסור להביא כשהוא אונן מדכתיב קרבנו כל ששמו קרבן וכי תימא משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דכשהוא שלם מביא א''כ היכי דייק מינה אנינות לילה מדרבנן אפילו היא דאורייתא דחיא ומתוך פי' הקונטרס משמע דסבר השתא דכולה אסמכתא בעלמא ונראה לפרש כיון דעיקר פסח לא בא אלא לאכילה כדתנן (פסחים דף עו:) פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שעיקרו לא בא אלא לאכילה הלכך לא חיישינן ביה לאנינות בזמן הקרבה אלא בזמן אכילה ואף על גב דאכילה לא מעכבת:

רַב שֵׁשֶׁת אָמַר מַאי פֶּסַח שַׁלְמֵי פֶסַח אִי הָכִי הַיְינוּ שְׁלָמִים תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן

Traduction

Rav Sheshet said: What is meant in this baraita by the term: Paschal offering? It is referring to the peace offerings of Passover, i.e., the peace offering that is sacrificed along with the Paschal offering. The Gemara objects: If so, that is the same as a peace offering, which Rabbi Shimon already mentioned. The Gemara answers: He taught the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, and he taught separately the halakha with regard to peace offerings that come on their own account.

Rachi non traduit

שלמי פסח. חגיגת י''ד כשהחבורה מרובה:

דְּאִי לָא תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח אָתֵי כְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן

Traduction

The Gemara explains: Rabbi Shimon needed to teach both cases explicitly, because if he did not teach the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, it would enter your mind to say: Since they come on account of the Paschal offering, they are considered like the Paschal offering itself, and the acute mourner offers them as well. Therefore, Rabbi Shimon teaches us that these peace offerings are also forbidden to an acute mourner.

רַב מָרִי אָמַר

Traduction

Rav Mari said a different resolution to the contradiction between the statements of Rabbi Shimon:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source